בחיפוש האישי שלי אחרי החופש,
אני מגלה שרוב ההגבלות קיימות אצלי בראש.
אני יודע, אני לא ממציא כאן את הגלגל, אבל בשבילי זה חשוב ומתסכל.
איך יכול להיות שהדבר שמפריד ביני לבין השקט או הרעש או מה שאבחר לעשות ולהיות,
הוא בסך הכל- אני?
ההיפר-אקטיביות שלי מובילה אותי לריצה מטורפת אחרי מטרות שונות, חלקן נטועות בי במובנים שאני לא מסוגל להבין וחלקן באות לפתע וכפי שהן באות כך הן גם יכולות להיעלם. כך גם הכתיבה שלי כשהמילים נשפכות מעצמן על הדף.
אני אוהב את הרוח שבפני, אני אוהב את ההתרגשות המתמדת, אני אוהב את הגיוון האינסופי שבחיים,
את הריצה הזו, אני שונא.
